אני, האייפד, ומה זה קשור ללמידה?

אז זהו, אני מצהיר כבר בהתחלה – יש לי אייפד ואני אוהב את זה.

העולם, כמו כל דבר, מתחלק לשלושה חלקים. אלו שאוהבים את האייפד, אלו ששונאים את האייפד בפרט ואת אפל בכלל, ואלה שמנסים
להיות "פוליטיקלי-קורקט" ולדבר על "מדיה-טאבלט" – כאילו יש יותר מדי אלטרנטיבות.

אבל זה לא בלוג על אייפד, ואני לא איש מכירות של אפל. נכון – אני טכנולוג בנשמה. גם כמהנדס אלקטרוניקה (הטכניון, אלא מה?) וגם כגאדג'טולוג ותיק. אבל אני גם איש חינוך, ודוקטורנט במגמה לטכנולוגיות בחינוך (אוניברסיטת חיפה), ובמקביל אני גם אדם מאוד מעשי. אז בבלוג הזה אנסה לתת טעימות מיישומים של טאבלטים בלמידה, הוראה והדרכה ברחבי העולם – ואשמח אם מישהו ימצא בזה כיוון מעניין עבור עצמו ועבור תלמידיו.

אז למה דווקא אייפד? מה קרה, לא מספיק מחשב נייד? אספר לכם סיפור קטן.

צילום: ליאור דיין

לפני כמה שנים, מצאתי את עצמי יורד באופניים את המסלול של צוק מנרה. היינו בטיול משפחתי – אשתי, בני ליאור, ואני. ניסיתי כמיטב יכולתי לרדת במורד בלי להתרסק באלגנטיות לתוך איזה עץ, כאשר הבן שלי עצר אותי עם הגיג חשוב. "תסתכל עלינו, איזה עולם הפוך" – אמר בני ליאור. “אמא, שהכי קשה לה, רוכבת על אופניים פשוטות שלא שוות אפילו 500 שקל. אתה, שמסתדר בקושי וללא נסיון, רוכב על אופניים גרועות ששוות בקושי 2,000 שקל. אבל אני, רוכב שטח מקצועי, נוסע על אופניים מקצועיות ששוות פי 10.” 

"מה שצריך לקרות זה לתת דווקא לאמא את האופניים הכי טובות שיש, לא הכי גרועות שיש" המשיך ליאור בתובנה הפתאומית שלו. בשלב הזה, כדי להוכיח את טענתו, הוא החליף איתי את האופניים. וואו, איזה הבדל. מצאתי עצמי רוכב בירידה של צוק מנרה, אבל הפעם ממש נהניתי. ברקסים נורמליים, בולמי זעזועים מקצועיים מלפנים ומאחור, כסא נוח. ממש לא להאמין איזה הבדל. החוויה נגמרה לצערי מהר מאוד – ליאור לא הסכים להמשיך עם אופני השטח הגרועות שלי ודרש חזרה את שלו.

מוסר ההשכל?

התובנה שלי ברורה. כאיש עסקים מעופף היה לי תמיד מחשב נייד הכי טוב שיש. הכי דק, הכי קל, הכי מהיר, הכי אלגנטי – שבמחיר שלו אפשר היה לקנות עשרה נטבוקים ועוד היה נשאר עודף. בכל פעם שהגעתי לבית הספר שבו למדו ילדי, עמדתי חסר אונים מול גרוטאות שבקושי עובדות. עם עכברים שבקושי מתפקדים, עם מסכים מרצדים, ומקלדות חבוטות.
הקטגוריה החדשה שיצר האייפד, טאבלטים מבוססי מסך מגע, משנה משמעותית את כללי המשחק. בתג מחיר שפוי אפשר לצייד תלמידים עם מכשיר שמשרת אותם, ולא מעמיס עליהם מעמסה שאפילו אנחנו המבוגרים מתקשים לשאת אותה.

עם יד על הלב – לקח לנו הרבה שנים להתרגל לשגעונות של המחשב האישי. לחלונות שנתקעים. לעשות ריסטרט, להריץ אנטי וירוס, ולהבין מה רוצים מאיתנו בכל התפריטים ובמליון האופציות שברובן אין לנו שימוש. ופתאום צץ לנו האייפד משום מקום, ופתאום ילדים בני שנתיים יודעים לעשות זום, וזקנות בנות 100 מתחילות להשתמש במחשב החדש. אז אפילו אם מדובר כבר בהמצאה ישנה – מודל 2010, כבר כמעט בן שנתיים – עדיין מותר להתפעל משינוי הפרדיגמה שהוא מאפשר לכולנו בלמידה, הוראה והדרכה. ועל כך – בפוסטים הבאים.

 

סגור לתגובות