בתי הספר סטיב ג׳ובס

בתי הספר סטיב ג׳ובס

לאחרונה ביקרתי בבתי הספר ״סטיב ג׳ובס״ בהולנד. למעלה משנתיים עמל מוריס דה-הונד, איש תקשורת וחינוך הולנדי, על הקמת בתי הספר היחודיים הללו בהולנד. בתחילת שנה זו נפתחו שבעה בתי ספר כאלה בהולנד, והקונספט הייחודי שלהם משך אותי להגיע וללמוד מקרוב על הנעשה בבתי ספר אלו. לפני חצי שנה כבר כתבתי עליהם – כיצד ההולנדים רוצים לעשות ״בלאגן״ בחינוך. אבל לא יכולתי להתאפק – הייתי חייב לסוע ולראות זאת במו עיני.   קישור לגלרית תמונות

לא קל היה למצוא זמן מתאים לבקר את מוריס. מאז השקת המיזם, ההולנדי בן ה- 65 הפך לסלבריטי. הוא זכה למספר ביקורים של אנשי חברת אפל העולמית, כולל John Couch, הסמנכ״ל האחראי על תחום החינוך. במקביל להרחבת המיזם בהולנד, כבר מתוכננים בתי ספר נוספים בברזיל ובארצות נוספות. בתחילת החודש הציג מוריס וצוותו את הרעיון במהלך כנס Bett בלונדון, ושבוע לאחר הכנס מצאנו זמן לבלות יום ביחד בהולנד. עם מוריס דה-הונד בשערי בית הספר באלמרה

האידאולוגיה מאחורי בתי הספר הללו פשוטה. את הבוגרים של המחר צריך ללמד באווירה התואמת את התקופה – המשלבת טכנולוגיה בצורה אינטואיטיבית ונורמטיבית בכל שלבי הלמידה וההתפתחות. מרגע שנחשף לאייפדים ועמד על הפוטנציאל שבהם, אומר מוריס, היה לו ברור שמדובר באביזר המתאים ללוות את ביתו במהלך הלמידה שלה בבית הספר. למוריס יש בת בכיתה א׳ (מנישואיו השניים), והוא רצה ליצור עבורה את בית הספר המתאים ביותר. עם קצת קשרים ועבודת שכנוע, קיבל מוריס את האור הירוק להתחיל את היישום בקיץ האחרון.

מהו בית הספר של סטיב ג׳ובס?

תארו לעצמכם בית ספר שמהווה מרחב לעידוד למידה וסקרנות – ושפתוח לצורכי הילדים מבוקר עד ערב. הילדים לומדים בקבוצות עניין ובמגוון תחומים. לכל תלמיד יש אייפד אישי – שמלווה אותו כל הזמן. באמצעותו הוא מצטרף לשיעורים או פעילויות, מאתר מידע, משחק ולומד, מבצע פרויקטים, מצטרף לפעילויות (גם אם ההצטרפות שלו היא מהבית). המורים וההורים שותפים לתהליך הלמידה – גם בתכנון והכוונה, וגם בהתפעלות מהתוצרים וההתקדמות האישית.

מוריס מסביר על הכלים שפותחו למנהל Citoמוריס מקפיד בשיחה להפריד בין ״אפליקציות״ לבין ״כלים״. ארבעה כלים פותחו במיוחד עבור בתי הספר הללו. הראשון שבהם מאפשר לילד לנהל את זמנו ולבחור את תחומי העניין. למורים ישנו מידע עדכני מי מהילדים בחר להצטרף לפעילות, ומי גם נמצא בפועל (באמצעות זיהוי אוטומטי של מיקום האייפדים ). כלי אחר יוצר מעין ״סביבת מציאות מעושרת״ של בית הספר, שמאפשרת גם יצירת הפנינג או פעילות בזמן אמת וגם התחברות מרוחקת. כלי אחר מספק נתונים הנאספים מקשת רחבה של אפליקציות, נתונים המספקים למורים ולהורים גם תמונת התקדמות אישית של הילד, וגם נתונים השוואתיים. הכלי האחרון מאפשר יוזמה וביצוע של פרויקטים קבוצתיים שונים.

רשמים מהביקור

בית הספר בו ביקרתי, Digitalis באלמרה, מונה כ- 140 תלמידים. האזור מוכר כאזור ״מאתגר״ מבחינת הרכב אוכלוסיה ומצב סוציו אקונומי. כשהגענו לבית הספר, החלל המרכזי של בית הספר היה מלא ילדים עסוקים בפעילות יחידנית עם האייפד. בבית הספר בחרו לנצל שלושה חללי כיתות גדולים כמרחבי למידה קבוצתיים ופעילים, ואת החלל המרכזי לייחד לפעילויות למידה עצמית עם האייפדים, בהתאם לתוכנית הלמידה האישית לכל ילד. שלט על הקיר מכריז – ״נא לשמור על השקט, למידה עם האייפד כל יום בין 9-12״. בערך בשעה 10:30 אמרה לי המורה – שים לב, עוד מעט יש החלפה…

למידה עצמית עם האייפדיםבשעה 10:30 החלה תכונה רבה (אבל בשקט מופתי). ילדים יצאו מהחדרים והחלו לנוע למקומות אחרים. מדי פעם היה ניתן לראות ילד המציץ באייפד שלו כדי לראות להיכן עכשיו עליו ללכת, או מורה שהציצה באייפד של ילד ואמרה לו בשקט להיכן ללכת. תוך מספר דקות התכונה שככה, והקבוצות נוצרו מחדש בהתאם לנושא הבא. הילדים במרחב המרכזי היו עסוקים עתה בשיעור חשבון. האחד תרגל כתיבת אותיות וספרות על האייפד, ואחר שיחק במרוץ מכוניות המלמד חיבור וחיסור. לא- הם לא משתמשים ב״עשר אצבעות״ הישראלית, אלא באפליקציה שפותחה לאייפדים על ידי משרד החינוך ההולנדי המיועדת ללימוד חשבון בבית ספר יסודי.

לגמרי במקרה, ביקר באותו יום בבית הספר גם המנהל של המכון הממשלתי למדידה והערכה ההולנדי, מכון Cito. הוא הגיע כדי ללמוד מקרוב על הלמידה החדשה והשונה בבית הספר. כבר בתחילת הפגישה הסבירה לו המורה היוזמת של התוכנית כי אחת הסיבות ש״נשבר לה״ מההוראה היתה הצורך החוזר ונשנה להשביע את רצון Cito במבחנים על גבי מבחנים כדי להראות התקדמות. היא הביעה חשש שאם Cito יתעקשו להמשיך בשיטתם, יהיה קשה מאוד ליישם למידה משמעותית ושונה שאינה עסוקה כל הזמן בלרצות את המערכת. ״אין לי שום בעיה עם מבחן תקני״ היא אמרה. ״אבל אל תכריחו אותי בצורה מלאכותית להראות שיפור במבחן ספציפי. מבחינתי אם תלמיד מתקדם – ואני רואה את ההבנה שלו – וזה לא מתבטא בהכרח בתוצאת בחינה, עבורי זה בסדר״.

אין לי מושג אם דבריה יחוללו שינוי ב- Cito, אבל עצם הגעתם לביקור והפתיחות שהיתה עימם בשיחה השרו תחושה חיובית של הקשבה. אי אפשר היה להמנע מלראות את הסיפוק של האורח כשנוכח לדעת שמשתמשים שם באפליקציה ה״רשמית״ ללמידת חשבון על האייפד, והוא מיהר לצלם את ״לוח המנצחים״ שעליו נרשם מי מהתלמידים השיג ניקוד הכי גבוה במשחק (עבורם זה משחק על האייפד שמלמד חשבון, כמובן). לוח התוצאות של משחקי החשבון

בכיתה אחרת היו כל האייפדים זרוקים על שולחן בצד, והכיתה היתה עסוקה בגזירת בריסטולים ועבודות יצירה. בכיתה אחרת, חקרו הילדים עם המורה יצירות אמנות על מסך גדול, ואת הפרויקט יעשו לאחר מכן על האייפדים בקבוצות. בכל שלב היה ניכר שהאייפדים הם חלק טבעי לחלוטין מהסביבה – לא משהו ייחודי ומיוחד שמושך תשומת לב. הילדים השליכו אותם לעיתים באדישות רבה הצידה (הם ארוזים במארז מגן, למרבה המזל). בשום מקום לא צפיתי בילד שמשחק באייפד במנותק מהסביבה. האיפד לא היה אטרקציה – הוא היה שם פשוט כשצריך אותו, וננטש הצידה כשלא היה בו צורך. שיעור רגיל - האייפד בצד

היישום בפועל

בפועל, כצפוי, היישום שונה במעט מן האידאלי והמתוכנן. ה״חריקה״ הראשונה קשורה לרצון לפתוח את בית הספר כמרחב למידה למספר שעות רב בהרבה מהנדרש. לדברי מוריס, בבי״ס יסודי ניתנות כ- 950 שעות בשנה והיעד שלהם היה כ- 2,500 שעות עם גמישות לילדים. תקנות משרד החינוך לא מאפשרות כרגע גמישות כזאת, והם החלו בתהליך של קבלת אישור ליישום של זה כ״תוכנית ניסויית״ בשנה הבאה.

מגבלה נוספת היתה קשורה ביחס ההורים ליוזמה. הכוונה היא ליצור מעורבות גדולה יותר של הורים בנעשה בבית הספר ובמה שהילד לומד. גם מבחינת ״בית ספר קהילתי״ וגם יותר מעורבות הורית בלמידת בנם. לדברי המנהלת, התהליך הזה התגלה כארוך ומסובך ליישום, יותר מאשר היישום של הטכנולוגיה. לחלק מההורים לא קל המעבר לקבלת אחריות על למידת הילד שלהם או מעורבות שלהם בקבלת החלטות או בחירות לגבי התקדמות אישית.

החלק הטכנולוגי היה לדבריהם הקל ביותר ליישום. אבל יש לכך סיבה טובה. מלכתחילה, הובילה את המהלך מנהלת בית-הספר ששמה לה כמטרה ערכית לבצע שינוי משמעותי בדרכי ההוראה ולמידה באמצעות הטכנולוגיה. ללא הדחיפה שלה, אומר מוריס, שום דבר לא היה יוצא לפועל. הדחיפה שלה, והמוטיבציה הגבוהה של המורים לקפוץ ל״לא-נודע״ היוו חלק משמעותי בהטמעה המיידית של האייפדים ויצירת שיטות פדגוגיות מותאמות לכך. בית הספר עבד קודם בשיטת חינוך הקרובה למה שאנחנו מכנים ״אנטרופוסופי״ – מה שלא הפריע כלל למורים ולמנהלת לאמץ את הטכנולוגיה החדשה בצורה כה משמעותית.

מוריס גם הביע עניין רב בנסיון שצברתי בארץ בתחום הכשרת מורים לשימוש באייפדים בהוראה. זו סוגיה שהם עדיין לא נדרשו לתת לה את הדעת. מספר המורים בבתי הספר קטן ביותר (6-8 מורים) והתקשורת בינהם לשיתוף פעולה מתבצעת בקבוצת פייסבוק בלבד. המורים נדרשו ללמוד ״תוך כדי תנועה״ ולא בצורה סדורה, וברור למוריס כי הרחבת היישום לבתי ספר נוספים תדרוש מאמצי הטמעה מסודרים יותר.

הסיפורים הקטנים

במהלך השיחות סיפרו לי המורות והמנהלת סיפורים רבים בהתלהבות רבה. כל סיפור עשוי להשמע כאנקדוטה, אבל בעיני מה שחשוב זו ההתלהבות הרבה וההתרגשות של המורות והמנהלת ממה שהן מחשיבות כהישגים משמעותיים עד עתה. למשל – קבוצה של תלמידות בנות 8 שהכינו מצגת סיום לפרויקט על פרזי. כיצד למדתן להשתמש בפרזי? אהה, זה פשוט. זו אפליקציה ממש מגניבה לעשות מצגות אז החלטנו להשתמש בה, ואחת לימדה את השניה והסתדרנו… תלמידות בנות שמונה, שכל החשיפה שלהן למיחשוב ואייפדים היא רק מחודש ספטמבר השנה…שיעור אמנות

במקרה אחר נרשמו מעט מאוד ילדות לאחת מקבוצות הלמידה (Workshops). אז אחת הילדות הציעה שבמקום ללמוד את הנושא המתוכנן, הן יעלו רעיונות ביחד לסדנאות שמעניינות אותן. התוצאה – סדנאות ביוזמת הילדות שהן יצרו והעבירו לילדים אחרים.

המורות מספרות גם על ירידה משמעותית במה שנקרא ״בעיות קשב וריכוז״ שלטענתן נעלמו לחלוטין. בעקבות כך, החליטו להעביר לבית-הספר תלמיד מבית ספר סמוך. מדובר בתלמיד שהיה מפתח מיגרנות והקאות מספר פעמים בשבוע. מאז שהועבר לבית הספר הזה והחל ללמוד בסיוע האייפדים, תופעות הלוואי נעלמו לחלוטין והילד החל לפרוח בכיתה.

אגב – האייפדים נרכשו על ידי בית הספר, וכל הורה משלם סכום חודשי קבוע עבור השימוש של ילדו באייפד. סכום זה מממן כחצי מעלות המכשיר.  מעבר ל״כלים״ שפותחו לפרויקט, ישנו מגוון רב של אפליקציות בהתאם לצרכים. ואיך אפשר בלי גאווה ישראלית? גם Tiny Tap המוצלחת נמצאת ברשימה.

מה הלאה?

אין לי ספק שיש מקום לבתי ספר כאלו בארץ, תוך שילוב הידע והנסיון שצברתי עד עתה בארץ עם הכלים שפותחו בהולנד, והתאמתם למציאות הישראלית. מהולנד חזרתי עם הסכמה הדדית של שיתוף פעולה ושיתוף ידע, ובנית תוכנית אופרטיבית ליישום.

למוריס יש שני תנאים שעליהם הוא לא מתפשר. האחד – מחויבות מלאה של מנהל/ת בית הספר לבצע שינוי של ממש. השני – שילוב 100% של האייפדים והכלים הנדרשים – אייפד לכל תלמיד, כזה שילך איתו הביתה ויהיה שלו למשך כל השנה – כולל בחופשים. אם שני התנאים הללו מתקיימים – אפשר להתחיל מייד – צרו איתי קשר ונעשה זאת כאן!

קישור לגלרית תמונות

סגור לתגובות