בתי הספר סטיב ג׳ובס – פדגוגיה וטכנולוגיה

בתי הספר סטיב ג׳ובס – פדגוגיה וטכנולוגיה

כאשר סטיב ג'ובס טבע את הסיסמה המפורסמת "Think different!" הוא לא חשב שדווקא ההולנדים ייקחו אותה ברצינות רבה כל כך – ועוד בתחום החינוך. אמנם בתי הספר בהולנד הקרויים על שמו נפתחו לאחר מותו והוא לא ידע על קיומם, אך הם מבוססים על עבודה עם אייפדים של החברה שהקים ובהחלט חושבים אחרת. לבתי הספר "סטיב ג'ובס" יגיעו ילדים בני 4 עד 12 בלי ספרים ובלי מחברות. בתיק הגב שלהם יהיה אייפד בלבד. אבל זה לא הכול. בבתי הספר לא יהיו כיתות, ולא לוחות – גם לא לוחות חכמים – ולא מערכת שעות אחידה. בתי הספר יהיו פתוחים כל שעות היום – מבוקר עד ערב. הילדים יגיעו לבית הספר בהתאם לרצונם.
אלה הדברים שקראתי באייפד שלי על בתי ספר "סטיב ג'ובס" הנמצאים בשלבי הקמה שונים במקומות שונים הולנד. פניתי ליזם מוריס דה-הונד והוא הזמין אותי לראות. נסעתי. להלן רשמים ומחשבות על למידה משמעותית, אייפד ופדגוגיה אחרת.

החזון של דה-הונד

האייפד הוכרז לראשונה באפריל 2010. כבר בתחילת 2011 כתב תומס ריבס (Reeves, 2011) כי הוא צופה מבול של מחקרים אקדמיים המהללים את תרומת האייפד לחינוך לצד מבול מחקרים המראים כי לאייפד אין יתרונות חינוכיים, אולי רק חסרונות (ולשיטתו, גם מחקרים אלו וגם אחרים אינם מתעסקים בעיקר – מהות השימוש והמינוף לחדשנות פדגוגית). מוריס דה-הונד, היזם ההולנדי של בתי הספר "סטיב ג׳ובס", סבור שלאייפד יש יתרונות חינוכיים מובהקים, אך העיקר הוא ההקשר הפדגוגי שבו משתמשים בו ולא האייפד עצמו; "האייפד הוא האמצעי – לא המטרה" הוא אומר.
דה-הונד בן ה-65 ואב מאוחר לילדה בכיתה א', היה נחוש בדעתו לא לשלוח את בתו למערכת החינוך הרגילה המנתקת, לדעתו, את הילדים מהסביבה שבה הם חיים. "אנו חיים בעידן רווי טכנולוגיה ותקשורת, רווי גירויים והזדמנויות", הוא אומר, "ואני מצפה שבתי תלמד ותגדל בסביבה שתכין אותה לחיים ראויים בעולם כזה. אין לנו מושג למה להכשיר את הנוער היום ומה יהיו פני החברה או שוק העבודה בעוד עשור או שניים, אבל עלינו לתת להם את ההזדמנות ללמוד, להתפתח, להשתמש בכל מה שניתן ועומד לרשותם כדי להיות מוכנים לעולם". מרגע שדה-הונד נחשף לאייפד, הוא עמד על הפוטנציאל הפדגוגי שלו. "הבנתי שזה האמצעי המתאים ביותר ללוות את הלמידה בבית הספר". הוא ניצל את כישוריו וקשריו מעולם התקשורת שבו עבד במשך שנים, וקיבל אור יורק מן הרשויות ליישם את חזונו.

מוריס דה-הונד, היזם ההולנדי של בתי הספר "סטיב ג׳ובס", סבור שלאייפד יש יתרונות חינוכיים מובהקים, אך העיקר הוא ההקשר הפדגוגי שבו משתמשים בו ולא האייפד עצמו; "האייפד הוא האמצעי – לא המטרה" הוא אומר.

מוריס דה-הונד, היזם ההולנדי של בתי הספר "סטיב ג׳ובס", סבור שלאייפד יש יתרונות חינוכיים מובהקים, אך העיקר הוא ההקשר הפדגוגי שבו משתמשים בו ולא האייפד עצמו; "האייפד הוא האמצעי – לא המטרה" הוא אומר.

לפי התקנות הנהוגות בהולנד מותר לאזרחים להתאגד ולפתוח בית ספר חדש. צריך כמובן לעמוד בדרישות שונות כגון תכנית ליבה, סבירות ל-200 תלמידים לפחות תוך כמה שנים ועוד, אך מי שעומד בהן מקבל תקציב מהמדינה כבר בשלב ההקמה. דה-הונד ניסח חזון ואסף הורים ומורים נלהבים. החזון פשוט: תלמידים מצוידים באייפדים לומדים בקבוצות עניין וסדנאות במגוון תחומים בבית ספר שעומד לרשותם בכל שעות היום. באמצעות האייפד תלמידים מצטרפים לקבוצות למידה בתחומים המעניינים אותם, חוקרים ומבצעים "פרויקטים" שונים. המורים וההורים מלווים אותם – גם הם מצוידים באייפדים.
הבחירה בשם Steve Jobs School היתה מהלך שיווקי מוצלחת. דה-הונד לא ביקש את הסכמתה של משפחת ג'ובס או של חברת אפל. החוק ההולנדי מרשה לקרוא לבתי ספר על שמם של אנשים מפורסמים שהלכו לעולמם. מאז אותו מהלך נציגים של חברת אפל מרבים להיפגש עם דה-הונד ולהתעניין במה שדרוש לבתי הספר שלו. הוא אף הוזמן לבקר את אפל במשכנם בקופרטינו, קליפורניה, ולהציג לבכירים בחברה את המיזם שלו.

רשמים

לא קל היה למצוא זמן מתאים לבקר את דה-הונד. מאז השקת המיזם הוא הפך לידוען מבוקש בארצו ובעולם. במקביל להרחבת המיזם בהולנד, בתי ספר ברוח "סטיב ג'ובס" מתוכננים במדינות שונות בעולם. בית הספר של רשת "סטיב ג'ובס" שבו ביקרתי נקרא "דיגיטלס" (Digitales) והוא שוכן באלמרה, עיירה השוכנת כ-30 ק״מ מזרחית לאמסטרדם. בבית הספר 140 תלמידים. האזור נחשב ל״מאתגר״ מבחינת מצבה סוציו-אקונומי וההטרוגני של תושביו. בכניסתי לבית הספר, החלל המרכזי של היה מלא ילדים עסוקים בפעילות יחידנית עם האייפד. בבית הספר בחרו לנצל שלושה חללי כיתות גדולים כמרחבי למידה קבוצתיים ופעילים, ואת החלל המרכזי לייחד לפעילויות למידה עצמית על פי העיקרון של למידה מותאמת אישית. שלט על הקיר הכריז: ״נא לשמור על השקט. למידה עם אייפד כל יום בין השעות 9 ל-12".

בשעה 10:30 החלה תכונה רבה בשקט מופתי. ילדים יצאו מהחלל המרכזי ומחדרים שונים והחלו לנוע לחללים אחרים. מדי פעם היה ניתן לראות ילד מציץ באייפד שלו כדי לראות לאן עליו ללכת. לעתים  מורה הציצה באייפד של ילד וכיוונה אותו. תוך מספר דקות התכונה שככה וקבוצות למידה נוצרו מחדש בהתאם לנושא הבא.

בשעה 10:30 החלה תכונה רבה בשקט מופתי. ילדים יצאו מהחלל המרכזי ומחדרים שונים והחלו לנוע לחללים אחרים. מדי פעם היה ניתן לראות ילד מציץ באייפד שלו כדי לראות לאן עליו ללכת. לעתים מורה הציצה באייפד של ילד וכיוונה אותו. תוך מספר דקות התכונה שככה וקבוצות למידה נוצרו מחדש בהתאם לנושא הבא.

"שים לב, עוד מעט יש החלפה", אמרה לי מורה אחת. בשעה 10:30 החלה תכונה רבה בשקט מופתי. ילדים יצאו מהחלל המרכזי ומחדרים שונים והחלו לנוע לחללים אחרים. מדי פעם היה ניתן לראות ילד מציץ באייפד שלו כדי לראות לאן עליו ללכת. לעתים מורה הציצה באייפד של ילד וכיוונה אותו. תוך מספר דקות התכונה שככה וקבוצות למידה נוצרו מחדש בהתאם לנושא הבא. הילדים במרחב המרכזי היו עסוקים עתה בשיעור חשבון. אחד תרגל כתיבת אותיות וספרות על האייפד. אחר שיחק במרוץ מכוניות המלמד חיבור וחיסור. כולם יישמו אפליקציה ללימוד מתמטיקה בבית ספר יסודי שפותחה לאייפדים על ידי משרד החינוך ההולנדי.
במקרה ביקר באותו יום בבית הספר גם המנהל של המכון הממשלתי למדידה והערכה ההולנדי, מכון "סיטו" (Cito). הוא הגיע כדי ללמוד מקרוב על צורת הלמידה החדשה. כבר בתחילת הפגישה הסבירה לו מורה אחת, יונֵה קיף, כי אחת הסיבות לכך שמאסה בהוראה היא הצורך להשביע את רצון "סיטו" במבחנים על גבי מבחנים. היא טענה שאם "סיטו" יתעקש על מדיניותו, יהיה קשה ליישם למידה משמעותית בבתי ספר יסודיים בהולנד. מנהל סיטו הקשיב באורך רוח. ניכר היה בו שהוא מתרשם מהלמידה המתרחשת סביבו.
בכיתה אחרת היו כל האייפדים זרוקים על שולחן בצד (הם ארוזים במארז מגן), והכיתה היתה עסוקה בעבודות אמנות. בכיתה אחרת, חקרו הילדים עם המורה יצירות אמנות שהוקרנו על מסך גדול. את "הפרויקט" יעשו אחר כך בקבוצות קטנות על האייפדים. כאן האייפדים – זרוקים או בשימוש – הם חלק טבעי מהסביבה. אף אחד לא מתרגש מהם. בשום מקום לא ראיתי ילד שמשחק באייפד ללא קשר לפעילות הלמידה.
"אין בעיה עם האייפדים", אומר לי דה-הונד. "יש בעיה דווקא עם הרעיון של פתיחת בית הספר לשעות רבות". בבית ספר יסודי רגיל ניתנות 950 שעות בשנה, בעוד שהיעד של "סטיב גובס" הוא 2,500 שעות בשנה. תקנות משרד החינוך אינן מאפשרות זאת, אך הוא עובד כך ובקרוב יקבל אישור ל"פיילוט". בהטמעת האייפדים ומערכת השעות המיוחדת לא היו בבית הספר "דיגיטלס" בעיות מיוחדות. המנהלת וצוות המורים היו ערוכים ומוכנים ו"הם קפצו בהתלהבות אל הלא-נודע".

כלים ואתגרים

דה-הונד מקפיד להפריד בין ״אפליקציות״ על האייפדים לבין ״כלים״ עבור בית הספר. ארבעה כלים פותחו במיוחד עבור בתי הספר "סטיב ג'ובס". הראשון שבהם מאפשר לילד לנהל את זמנו ולבחור את תחומי העניין. למורים יש מידע עדכני מי מהילדים בחר להצטרף לפעילות, ומי גם נמצא בפועל (באמצעות זיהוי אוטומטי של מיקום האייפדים). כלי אחר יוצר מעין ״סביבת מציאות מועשרת״ של בית הספר, שמאפשרת גם יצירת "הפנינג פדגוגי" או פעילות אחרת בזמן אמת וגם התחברות מרוחקת. כלי אחר מספק נתונים הנאספים מקשת רחבה של אפליקציות, נתונים המספקים למורים ולהורים גם תמונת התקדמות אישית של הילד, וגם נתונים השוואתיים. הכלי האחרון מאפשר יוזמה וביצוע של פרויקטים קבוצתיים שונים, בכללם פרויקטים מחוץ לגבולות בית הספר.
המנהלת סיפרה לי שבית הספר מתמודד כיום עם שלושה אתגרים משמעותיים, אף אחד מהם אינו טכנולוגי. האתגרים עלו כחלק מהשינוי שאפשרה הטכנולוגיה. האתגר הראשון הוא כיצד להתאים את שיטות ההוראה החדשות של בית הספר לשיטות ההערכה הישנות של "סיטו". "ייתכן", אומרת המנהלת, "שנאלץ לסגת מכמה דפוסים ששברנו, למשל חלוקת הכיתות לפי גיל. האתגר השני קשור לשיתוף ההורים ביזמה – כיצד מגבירים את המעורבות של הורים בנעשה בבית הספר ובלמידה של ילדם. האתגר השלישי נוגע למעורבות של התלמידים בקהילה – ביציאה שלהם מבית הספר כדי ליצור עם הקהילה ועבורה.

סיפורים

במהלך השיחות סיפרו לי המנהל והמורות סיפורים לרוב ובהתלהבות רבה. למשל, על קבוצה של תלמידות בנות שמונה שהכינו מצגת סיום על תוכנת המצגות פרזי (Prezi). "כיצד למדתן להשתמש בפרזי?" אני שואל אחת מהן. "זו אפליקציה ממש מגניבה", היא אומרת. "אחת לימדה את השנייה והסתדרנו". מדובר בתלמידות שנחשפו לאייפדים רק לפני כמה חודשים. במקרה אחר כמה ילדים לא הסתפקו בסדנאות המוצעות על ידי בית הספר והציעו סדנה נוספת. בית הספר גייס משאבים והילדים לומדים לפי תכנית שעשו בעצמם. המורות גם סיפרו שבעיית הקשב והריכוז – בעיה נפוצה בבתי הספר בהולנד (כמו במקומות אחרים) – נעלמה כמעט לגמרי מבית הספר. ילד אחד שסבל מכאבי ראש והקאות נפטר מהם לגמרי מאז שקיבל לידיו אייפד.

המורות גם סיפרו שבעיית הקשב והריכוז – בעיה נפוצה בבתי הספר בהולנד (כמו במקומות אחרים) – נעלמה כמעט לגמרי מבית הספר. ילד אחד שסבל מכאבי ראש והקאות נפטר מהם לגמרי מאז שקיבל לידיו אייפד.

המורות גם סיפרו שבעיית הקשב והריכוז – בעיה נפוצה בבתי הספר בהולנד (כמו במקומות אחרים) – נעלמה כמעט לגמרי מבית הספר. ילד אחד שסבל מכאבי ראש והקאות נפטר מהם לגמרי מאז שקיבל לידיו אייפד.

מורות מספרות לי – כל אחת בסגנונה – על השינוי המדהים שחל בהנעה ללמידה, במעורבות ובאקלים. הן מציגות מכתבי הערכה מההורים – ביניהם הורים שניסו למנוע את פתיחתו של בית הספר בעיקר בגלל החשש שילדיהם יבלו עם האייפד במקום ללמוד. "הבן שלנו עבר כבר ארבעה בית ספר בגלל בעיות קשב וריכוז", כתב אב אחד. "השינוי שחל בו עצום. הוא הולך בשמחה לבית הספר. הוא מבלה הרבה יותר זמן בלמידה וגם לומד ביוזמתו דברים חדשים ומראה עניין בנושאים שלא ידענו שהוא מתעניין בהם. הוא אפילו התנדב ללמד את הכיתה נושא חדש. מה שקרה לו בזמן כל כך קצר זה הוא ממש נס".

הרהור

הטכנולוגיות הניידות – אייפדים, טבלטים, סמרטפונים – שינו כמעט כל תחום בחיינו. ישנה הסכמה שיש להן פוטנציאל פדגוגי עצום, אך לפי שעה איננו יודעים כיצד למצות אותו והמבוכה והתסכול בתחום זה רבים. נקודת המוצא היא פדגוגית לא טכנולוגית: אנחנו רוצים למידה משמעותית בבתי הספר. הטכנולוגיות הניידות יכולות לאפשר אותה. ואכן, בתי ספר עתירי טכנולוגיה מצליחים לא בגלל הטכנולוגיה אלא משום שידעו לרתום אותה לחזון פדגוגי. בתי הספר "סטיב ג'ובס" הם דוגמה טובה לכך. גם המיזם iSchool Initiative האמריקאי הוא דוגמא לסינרגיה טובה בין פדגוגיה לטכנולוגיה. מיזם זה, שהוקם לפני פחות מארבע שנים על ידי תלמיד תיכון צעיר (יליד 1991), טרביס אלן, ממנף טכנולוגיות ניידות להוראה וללמידה. הוא הכשיר עד כה למעלה מ-120 אלף מורים בארצות הברית. המשותף לטרביס ולדה-הונד הוא קריאה לחזון חינוכי חדש המפיק מטכנולוגיית התקשוב את יתרונותיה.
למרות שם הרשת – "סטיב ג'ובס", ושם בית הספר – "דיגיטלס", האמצעי הטכנולוגי הוא משני. שם מדברים על פדגוגיה חדשנית ולא על טכנולוגיה חדשנית. בשיחות שניהלתי עם מנהלת, מורות ותלמידי "דיגיטלס", הם לא דיברו על אייפדים, אפליקציות וגירסאות תוכנה, אלא על דפוסי הוראה ולמידה. מבחינתם, הטכנולוגיה "רק" אפשרה להם ליישם רעיונות חינוכיים חדשים – שבירת מבנה הכיתה, הכנת תכנית התקדמות אישית, שילוב ההורים בתכנון הלמידה וההתקדמות של ילדיהם, יציאה ל"פרויקטים" בקהילה, מגוון רחב של יכולות הערכה ומעקב התקדמות, מענה לשונות בין ילדים והפחתה משמעותית של בעיות הפרעת קשב וריכוז.

מקורות

אתר ״בתי הספר של סטיב ג׳ובס״
ספר אונליין כיצד עובד בית הספר ״סטיב ג׳ובס״
אתר בית הספר: iSchool Initiative  
Reeves, T. (2011). Can educational research be both rigorous and relevant? Educational Designer, 1(4), 1–24.

סגור לתגובות