טרכטנברג, חינוך טכנולוגי, ושינוי פרדיגמה

אחד הכללים החשובים ביותר בניהול הינו קביעת מטרה. ארגונים קמים ונופלים על הגדרת מטרות וקביעת היעדים מדידים להשגה. מילים יפות, הצהרת כוונות, ניסוחים מהוקצעים הם רק הכסות, אין להם משמעות אם היעדים המדידים אינם עומדים בהלימה עם ההצהרות.

בול במטרה

בהמלצות ועדת טרכטנברג ישנן המלצות לעידוד ההכשרה המקצועית של מגזרים שונים ויצירת אופק עבורם והכשרה שתאפשר את השתלבותם בשוק העבודה. אני מסכים עם כל מילה ומילה. אבל אין שום התייחסות לחסם האמיתי העומד בפני החינוך הטכנולוגי במדינת ישראל – מדידת היעדים כל הזמן לפי אחוז מסיימי הבגרות ולפי מעבר התלמידים לאקדמיה. בעניין זה, המדדים להשגה בדוח טרכטנברג הם כולם באותה פרדיגמה, שכבר פשטה את הרגל בעשור האחרון.

מה הפרדיגמה? הצבת מבחני הבגרות תמיד כיעד ומדד יחיד להצלחת תוכניות כאלה ואחרות בחינוך הטכנולוגי. פרדיגמה זו הינה לדעת רבים המכשול העיקרי. יעדים המנוסחים בהצעה כ"מעבר לאקדמיה של 75% מהלומדים" ממשיך את הפרדיגמה מוכוונת-בגרות השולטת כיום בחינוך הטכנולוגי, פרדיגמה אותה זנחו מזה שנים ארה"ב ורוב ארצות אירופה.

כולי תקוה שנשכיל, לטובת מדינת ישראל, ליצור שינוי בפרדיגמה זו, הנדרש כדי שיחול שינוי משמעותי בחינוך הטכנולוגי.   

סגור לתגובות